האתגרים שלנו מרובים. אנחנו צריכים להצליח ולמשוך את מי שעובדים עם זקנים אלינו, ולהצליח לתת להם כלים שהם מעבר לכלים המקצועיים איתם הם באו. כלומר, לא ללמד מרפאה בעיסוק ריפוי בעיסוק, אלא ללמד אותה לחשוב כמו גרונטולוגית. להפוך אותה לגרונטולוגית. לפתח אצלה את הרגישות, ההבנה העמוקה והמחויבות העזה לעבודה עם זקנים. להפוך אותה לשליחה שלנו, דוברת "זיקנה".
אתגר נוסף שלנו הוא למשוך סטודנטים בעלי סקרנות אקדמית, אשר יראו בחקר הזיקנה תחום דעת מרתק וראוי, כפי שאנחנו רואים אותו. אנחנו צריכים להכשיר את חוקרי העתיד, שיצעידו את הגרונטולוגיה כמדע קדימה והלאה, ויראו במחקר ובפיתוח התחום האקדמי מטרה ראויה.
ברמה הכללית ביותר - אנחנו צריכים הכרה. אנחנו צריכים שכשאנחנו אומרים שאנחנו גרונטולוגים, לא נתקל בעיניים מבולבלות, אלא בהיכרות עם התחום כפי שיש עם כל תחום אחר (פסיכולוגיה, סוציולוגיה או הנדסה). עם ההיכרות תגיע (אני מקווה) הסקרנות והרצון ללמוד גרונטולוגיה. ולבסוף, אנחנו צריכים להישאר עם יד על הדופק. לבחון את התוכנית שלנו באופן תדיר ובעיניים ביקורתיות. להבין מהן העוצמות שלנו לשמר אותנו, אך גם להישיר מבט את החולשות שלנו ולנסות להתמודד איתן.
שתהיה שנת לימודים פורייה ומעניינת!

*ד"ר דקלה סגל-כרפס, ראשת החוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה