הצד ה"חיובי" של הקורונה >>
הקורונה, לצד המחיר הכבד שגבתה מהמוסדות אך גם מהזקנים החיים בקהילה, שימשה פרוז'קטור שזרק קרן אור על עולם הזיקנה המהווה כעת קרש קפיצה והזדמנות להעלות את נושא הזיקנה לסדר היום הציבורי. נראה כי התקשורת והציבור בכלל קשובים היום יותר לנושא הזיקנה, מוכנים להבין יותר כי הזקנים הם חלק בלתי נפרד מהקהילה בה אנו חיים וכי איכות חייהם קשורה בצורה ישירה או עקיפה לאיכות החיים של כולנו. הערבות ההדדית שיצרה הקורונה, יכולה, אם נשכיל להשתמש בה, להוות פתח לקידום המקצוע ולפיתוח התחום. אני חושב שדוגמה טובה לכך אפשר לראות סביב משרדי הממשלה – אם בעבר היה צורך לרדוף אחריהם על מנת להשיג את צרכינו, הרי שהיום אנו רואים כי כל אחד מהמשרדים רוצה לכלול את הגרונטולוגיה בתחומי אחריותו. כך למשל אנו רואים כי היום גם משרד הרווחה וגם האגף לאזרחים ותיקים במשרד לשוויון חברתי מתמחים ומתעניינים בטיפול בנושא הבדידות. דברים אלו הם בסיס לאופטימיות, לכך שלאט לאט הזיקנה תופסת מקום של כבוד, וצפוי שיתוף פעולה רב יותר בעתיד עם משרדי הממשלה, וכי כעת זהו זמן טוב לפעול ולמצב את מקומה בשיח הציבורי חברתי בישראל.