דחיקת התלות – משימה לאומית
ללא הקצאת משאבים למערכת הבריאות ותכנון
לטווח ארוך השינוי בשטח יהיה חלקי בלבד. לכן, מה שנדרש לעשות ברמה הלאומית כדי
להשיג את היעדים הללו:
א. הגדלת תקציב
הבריאות מ-7.5% מהתל"ג ל-9% שהוא הממוצע בארצות ה- OECD.
ב. התאמת מספר
הרופאים ויתר מיטות הבריאות לגידול האוכלוסייה בכלל ולהזדקנותה בפרט (Baby boomers) ע"י הגדלת מספר הרופאים בוגרי הארץ,
הגדלת מספר הרופאים המומחים והגדלת מיטות האשפוז בקהילה.
ג. יצירת
תמריצים לקופות החולים ברשויות המקומיות, בביטוח הלאומי ובחברות הסיעוד לפיתוח
תוכניות לצמצום משך תקופת המוגבלות בתפקוד בסוף החיים.
הקורונה הסיטה את תשומת הלב מהשגת היעד
לשמירה על העצמאות התפקודית
הנזק הגדול שגרמה הקורונה היה בכך שהיא
הסיטה את תשומת הלב של המדינה מהשגת היעד לשמירה על העצמאות התפקודית של
האוכלוסייה המבוגרת ובפועל, המשאבים הרבים הוקצו בעיקר עבור הטיפול האקוטי בקורונה
והפעולות לשמירה על העצמאות התפקודית הופסקו, מה שלא סייע לשיפור מצבם של הזקנים.
בנימה אישית
יש לנו מערכת בריאות טובה בהתערבויות
אקוטיות, אך אנחנו פחות טובים במניעת ההידרדרות התפקודית במהלך האשפוז ומחסור
בשיקום. איכות החיים של האוכלוסייה המבוגרת תלויה בעצמאות התפקודית ולכן על
המדינה להיערך ברמה האסטרטגית ולהקצות את המשאבים במיוחד עבור הטיפול באוכלוסייה
הבוגרת כי הם הצרכנים העיקריים של המערכת. כל עוד הנושא לא יהיה בראש סדר העדיפות
הלאומי יהיה לנו קשה לשפר את השירותים כדי לשמור על עצמאותם התפקודית של מאות אלפי
הזקנים.