בישראל חיים כיום כ-150,000 אנשים עם דמנציה, ומספר זה צפוי לגדול ל-270,000 עד שנת 2050. עם זאת, בהיעדר רשם לאומי לדמנציה, הנתונים מבוססים על הערכות שאינן תמיד אחידות. לפי נתוני ה-OECD שיעור הדמנציה המדווח בישראל נמוך יחסית למדינות אחרות, ככל הנראה בשל תת-אבחון ותת-רישום, במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות. דוח הכנסת מצביע על כך שגורמים כמו סטיגמה, חסמים תרבותיים ונגישות מוגבלת לשירותי בריאות מקשים על האבחון, בעיקר באוכלוסיות ערביות.
מחקרים מצביעים על 14 גורמי סיכון עיקריים לדמנציה, אשר 45% מהם ניתנים לשינוי. גורמים אלו כוללים:
1. השכלה נמוכה – אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על הרזרבה הקוגניטיבית, שהיא היכולת של המוח להתמודד עם נזקים פתולוגיים תוך שמירה על תפקוד קוגניטיבי גבוה. לאנשים עם השכלה נמוכה רזרבה קוגניטיבית נמוכה יותר, מה שמוביל לחשיפה מוגברת לפגיעות מוחיות. השכלה היא אחד המרכיבים החשובים של הרזרבה הקוגניטיבית. הרזרבה הקוגניטיבית מתפתחת לאורך כל החיים באמצעות השכלה, מורכבות תעסוקתית, פעילות קוגניטיבית וחברתית, ותחזוקת אורח חיים בריא. אנשים בעלי רזרבה קוגניטיבית גבוהה חווים ירידה קוגניטיבית איטית יותר, והם מסוגלים להתמודד טוב יותר עם נזקים מוחיים מבלי שהתסמינים יתבטאו מוקדם. מחקרים מראים כי רזרבה זו משנה את הקשר בין פתולוגיה מוחית לבין ירידה קוגניטיבית, והיא עשויה להוות מנגנון מגן.
2. מחלות כרוניות – יתר לחץ דם, סוכרת, כולסטרול גבוה והשמנת יתר נמצאו כגורמים המגבירים את הסיכון לדמנציה. מחלות כרוניות אלו נפוצות במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות בישראל.
3. עישון ושתיית אלכוהול מופרזת – התנהגויות אלו פוגעות בתפקוד כלי הדם ובמערכת העצבים המרכזית, ומעלות את הסיכון לירידה קוגניטיבית.
4. פגיעה תחושתית – ירידה בשמיעה ובראייה נמצאה קשורה לבדידות ולירידה ברזרבה הקוגניטיבית, במיוחד בקרב זקנים בפריפריה ובקרב אוכלוסיות חלשות.
5. בדידות ודיכאון – גורמים פסיכו-חברתיים אלו מגבירים את הסיכון לדמנציה ומאפיינים לעיתים קרובות אוכלוסיות כפריות ומוחלשות.
6. שינה לא מספקת – שינה לא איכותית או לא מספקת (פחות מ-6 שעות או יותר מ-9 שעות בלילה) מגבירה את הצטברות החלבון בטא-עמילואיד במוח, שקשור למחלת אלצהיימר.
7. נשירת שיניים – קשר משמעותי נמצא בין בריאות הפה לבין ירידה קוגניטיבית, במיוחד באוכלוסיות עם נגישות מוגבלת לטיפולי שיניים.
ממצאי מחקרים מראים כי שכיחות הדמנציה גבוהה יותר בקרב אוכלוסיות מוחלשות, כמו ערבים ותושבי אזורים כפריים. לדוגמה, מחקר בצפון הארץ מצא כי שיעור הדמנציה בקרב ערבים גבוה משמעותית מזה של יהודים, במיוחד בקבוצות הגיל המבוגרות. חסמים תרבותיים, כמו סטיגמה סביב בעיות בריאות קוגניטיביות, וכן פערים בנגישות לשירותי בריאות, תורמים להחמרת אי-השוויון.
על בסיס המחקר בנושא הדמנציה ובריאות המוח, ניתן לגבש אסטרטגיות מניעה המתמקדות בשינוי אורח החיים, כמו הפסקת עישון, שמירה על פעילות גופנית והשגת איזון במחלות כרוניות. כמו כן, יש לקדם תוכניות המשלבות חינוך, פיתוח רזרבה קוגניטיבית, והעלאת מודעות לנושא בקרב אוכלוסיות מוחלשות.
פערים אתנו-גיאוגרפיים בבריאות המוח בישראל משקפים את אי-השוויון הרחב יותר במערכת הבריאות. יש צורך דחוף במדיניות מקיפה שתשלב מחקר, חינוך והנגשת שירותי בריאות לכלל האוכלוסיות, ותסייע לצמצם את הפערים ולשפר את איכות החיים של זקנים בישראל.
*כתב: פרופ' רביע ח'לאילה, חוקר ומומחה בתחום הזקנה
|