על חשיבות מרכזי
היום בטיפול בזקנים העצמאיים וחולי האלצהיימר בקהילה ולדחיקת התלות אין עוררין. אך
ההחלטה על פתיחת מועדוני מופת לקשישים שמקבלים גמלת סיעוד בדרגות 1-2 ושינוי
המדיניות של משרד הרווחה במהלך שנת 2021 הנחיתו מכה קשה על מרכזי היום ובמיוחד
לאלה שנותנים מענה לקשישים שגרים ביישובי הפריפריה.
פתיחת מועדוני המופת
גרמה למציאות בה מרכזי היום נאלצים להתמודד עם שלושה אתגרים מרכזיים: הראשון,
ירידה בכמות המבקרים. הקשישים העצמאיים, בדרגות סיעוד 1-2 בוחרים בפתרון הזול יותר
והולכים למועדוני המופת או שבוחרים בגמלה בכסף. האתגר השני, מתן רצף טיפולי
למקבלי גמלת סיעוד בדרגות 3-4, אלה המתקשים להגיע למרכזי היום. והאתגר השלישי,
איתור הקשישים בדרגות 3-4 שהם חולי אלצהיימר והבאתם למרכזי היום.
השלכות המלחמה
בחודשים הראשונים של
המלחמה, האנשים באופן טבעי פחדו להגיע למרכז היום. הם נשארו בבתים והפכו להיות
תלותיים. רק מיעוט מהם מצאו כוחות לחזור למרכז היום ונכון להיום אנחנו רואים ירידה
של 50% בכמות המבקרים. לאור המצב ומתוך אחריות גדולה לבריאותם הפיזית והנפשית אנחנו
עושים מאמצים רבים כדי להחזיר אותם למרכז היום, לפעילות, להשגחה ולהפגת הבדידות.
תגברנו את צוות ביקורי הבית והכפלנו את ביקורי הבית בחודש. המטרה שלנו לאתר את כל
הקשישים ולהגיע אליהם כדי לשלב אותם בקבלת השירותים שאנחנו נותנים במרכזי היום
ובקהילות התומכות.
כיצד נצא מהמשבר?
אם יהיה שיתוף פעולה
בין כל הגורמים הרלוונטיים נצליח להציל את הזקנים הבודדים.
משרד הרווחה צריך
להתעשת ולראות במרכזי היום פתרון מציל חיים במיוחד עבור אנשים שהם בעלי מוגבלות,
שמהווים כ-40% מהאוכלוסייה של הזקנים. משרד הרווחה צריך להקל על מרכזי היום על ידי יצירת שיתופי פעולה עם
גורמים כמו הביטוח הלאומי וקופות החולים, כדי שנוכל להגיע לעוד אנשים. נכון להיום
יש נתק בין המערכות והמידע לא עובר בין הגופים.
אנחנו מגיעים,
לדוגמה, לזקנים מעל גיל 75, מרותקי בית בדרגות סיעוד 3-4, שנמצאים בבדידות בבתים,
ואין להם מידע על מה שקורה בסביבה הקרובה להם ובקהילה. בעזרת שיתופי פעולה ושיתוף
מידע עם הגורמים הרלוונטיים, כמו הביטוח הלאומי וקופות חולים, נוכל לאתר אותם
ולהציע להם את השירותים שיוציאו אותם מהבדידות ויעצרו את ההידרדרות שלהם.
ללמוד מהצרפתים
בצרפת לדוגמה,
המדינה מעודדת את הזקן להגיע למרכז יום ללא קשר לשעות שהוא מקבל לטיפולי בית מתוקף
זכאותו. לא מעמידים אותו בפני בחירה האם ללכת למרכז או האם לקבל שירותים בבית. הוא
יקבל את שניהם, אם צריך, ובפועל מדובר על שלושה ימים בממוצע בשבוע לכל שירות. זאת
מתוך התפיסה שצריך לתת לזקן את המעטפת הטיפולית שמגיעה לו גם בבית וגם בקהילה.
הלוואי שנוכל ליישם תפיסה כזאת גם כאן, בישראל.
למען עתיד טוב
יותר לזקנים ולחברה כולה
המדינה צריכה להגדיל
את התמיכה התקציבית במרכזי היום ובמיוחד לחזק את המרכזים ביישובי הפריפריה שבהם
למעלה מ-75% מהזקנים חיים בעוני. גם לאוכלוסייה הענייה מגיעה רווחה, איכות חיים
ולהזדקן בכבוד. השקעת משאבים בשיקום הזקנים בקהילה ודחיקת התלות יחסכו בסופו של
דבר כסף למדינה.