על עמותת ותיקי הגליל
העמותה היא הזרוע הביצועית של מועצה אזורית הגליל
העליון בפיתוח שירותים לזקן. במהלך שנות עבודתי כמנהלת העמותה, ניסיתי לשנות את התפיסה
הפילנטרופית כלפי זקנה והטיפול בה. בתוך כך ניסיתי לשכנע, כי הזקנה היא תקופת חיים
ככל תקופת חיים. שאנשים החל מגיל 65 ועד 120 הם קודם כל אנשים ורק לעיתים הם בעלי מגבלה
כזאת או אחרת, ואין לקטלג אותם לפי המגבלה. וכי יש לשנות את הדפוס מכך שרוב האנשים
בתקופה זאת צורכים שירותים מותאמים אך לא כאוכלוסייה נורמטיבית אלה כאוכלוסייה ייחודית.
בתקופה זו הצעתי גישה ייחודית לפיתוח שירותים
לזקנה, גישה הרואה את הזקן במרכז ואת יעוד העמותה לסייע לאדם להתפתח בכל גיל
ולמצוא את המרחב שיאפשר לו זאת, ללא הפרדה מגדרית, תפקודית או אחרת. ניסיתי להדגיש
שהשירותים שעלינו להקים לזקנים הם שירותי מניעה.
העמותה הקימה שירותים המעודדים זקנה פעילה נורמטיבית
מתוך כוונה למנוע מצבי משבר ודחק. קודמו פרויקטים וקורסים ייחודים שזכו בהכרה
ארצית, לדוגמה חממה לפיתוח יזמות לבני 65+, קייטנה רב דורית של סבים סבתות ונכדים,
קורס בו למדו יחד זקנים וסטודנטים מהי זקנה, קורס בו יצרו זקנים את אלבום חייהם
בחומרים שונים, נגרייה למכירת מוצרים, מרכז חנויות המופעל ע"י זקנים, הוקם חדר
כושר מותאם המשרת את כלל האוכלוסייה ועוד. כמו כן הקמנו את חברת "בשבילינו", שותפות בין 3 מגזרים
המחזיקה 3 מחלקות סיעודיות הנותנות שרות לכלל האזור.
כיצד מתמודדים במועצה האזורית עם הטיפול
באוכלוסיית הזקנים בזמן המלחמה?
כ-10,000 תושבים מ-14 קיבוצים פונו בהחלטת
מדינה. מתוכם כ-2000 זקנים. 8 יישובי קו עימות נשארו ולא פונו. ועוד 7 בדרום עמק
החולה לא פונו. מה-7.10 נרתם אגף שירותים חברתיים של המועצה
ביחד עם העמותה להתאים את המענים הניתנים למצב המשתנה.
כל אחת מהקבוצות קיבלה
שירותים המותאמים לה:
ביישובי הפינוי – פונו
מרבית הוותיקים
למלונות ולכל מרכז פינוי שובצה עו"ס ייעודית. נפתחו
מועדונים במימון משרד הרווחה ותוכנית קהילה תומכת המשיכה לפעול. לאוכלוסיית העצמאים
הוקמה קתדרה לימודית במתחם ייעודי ובנוסף המשיכה לעבוד קתדרה משודרת ונערכים מפגשי
תרבות וטיולים. ב-15 הקיבוצים הנותרים הועבר השירות לתוך היישוב.
מנכ"לית העמותה כיום, זאבית דרומי,
מאירה זרקור על ותיקי מועצה אזורית הגליל העליון בתקופה מאתגרת זו: "ככלל
קיימת האצה בכל מדדי ההזדקנות של בני 65+. בהיבט של זקנה פעילה – יש רצון וצורך "להמציא
מחדש" את סדר היום, למצוא משמעות במרחבים השונים. והאתגר שלנו כמערכת לזהות, לתת
כלים, לאפשר את הפעולה להעצים את האדוות. קיים משבר אידיאולוגי בקרב הוותיקים של
הרשות – עזיבת הקיבוצים למשך זמן ממושך ללא פעולה. עולות שאלות גדולות על עתיד הקהילות
והמבנה שלהן.
בהיבט של הטיפול באוכלוסייה השברירית – לעיתים
ניתן טיפול פרטני במרחב שאינו מותאם, ללא פרטיות והפרדה מהמטפלים. ישנם מרחבים להליכה,
במסדרונות ובלובי מלון שאינם מתאימים לאוכלוסייה הסיעודית ואנו עדים לעלייה
במספר מקרי המוות (מוקדם מהצפוי).
לאור המצב, אחד האתגרים הבולטים הניצבים לפנינו
הוא בנייה מחדש של קבוצת הוותיקים האזורית שחזרו לבתיהם והתאמת השירותים לצרכים שהשתנו".
"אני מאמינה"
ההבניה
החברתית הקיימת היום רואה בזקנה תקופת חיים ללא תפקיד חברתי, ללא משמעות.
אני
מאמינה כי בכל גיל לאדם יש תפקיד חברתי, בכל גיל ניתן להתפתח, בכל גיל ניתן למצוא
משמעות לחיים.
אני
מאמינה שהחיים ניתנו לנו כמתנה, ולכן, על הפרט למצות זכות זאת ועל החברה ליצר לו
"מרחבים" שיאפשרו זאת.
עידית
ברק מתארת זאת בשירה:
"אל
תספרו לי
שכדי
לעוף
כל מה
שצריך
זה זוג
כנפיים
אם רוצים
לעוף
יש
לדאוג
שיהיו
גם שמים
/
עידית ברק
בואו
נהיה כולנו "השמים" של הזקנים למענם, למעננו.