חלק מגיבורי המלחמה הם אנשים שכבר יצאו לפנסיה וחזרו לעשייה. הדור המייסד של יישובים הוא החוזר ראשון כדי להכשיר את היישוב לקליטה חזרה של דורות הילדים, הנכדים והנינים. מכינים מחדש את הבית, כמו שעשו לפני שנים.
מנגד, אנחנו רואים את השפעת הכאב והקושי עליהם. מדדי הטראומה מראים את הזקנים כקבוצה עם חוסן, אך מדדי כאב ותלות מספרים סיפור אחר. המצוקה והקושי הרגשי אינם מבוטאים במילים אלא בכאבי גוף, בפגיעה בבריאות ובקושי לתפקד במצבים חדשים. המעבר בין הדמות של הזקנה כמנהיגת השבט לזקנה תלותית ותובענית הוא לפעמים חד ומהיר.
הכנס הגרונטולוגי השנה היה עמוס ומרגש בתכנים שעלו בו, שהציפו את המורכבות הגדולה שהזקנים והמערכות שתומכות בהם נמצאים בשנה זו.
בטקס השנה לאירועי 7 באוקטובר אמרה שירה רזיאל, אלמנתו של ידידה רזיאל ז"ל מכרם שלום:
מה הרגע בו השתנו חיינו?
מזיזה את האצבע שלי מנקודה לנקודה
משעה לדקה ספציפית ביום הזה
מנסה לתפוס את השנייה
בה עברנו בין הישרדות להבנה
בין מה שנהיינו למה שהיה
…..
ואולי זה לא רק רגע אחד
אולי כל הנקודות מתחברות לקו
של סוף החיים
.....
לידידיה הקו הזה לא ימשיך לפעום כבר לעולם…
הקו המוחלט של סיום חייו ילווה את דופק החיים שלי ושל הילדים, של המשפחה והחברים והשכנים.
לתוך דופק שחזק יותר מהשקט.
כאנשי מקצוע שעוסקים בזקנה, שבה האפשרות למוות ולסוף היא מנגינת הרקע התמידית, אני מזמינה אותנו להמשיך את השיח והלמידה מהכנס. עלינו ללמוד לראות את הנקודות השונות שהזקנים שאנו עובדים איתם מציגים לנו, ולהגדיל אותן, למעגלים שבהם אנחנו יכולים לסייע, לשמוע, לתמוך ולוודא שהמרחק בין הנקודות לקווים, הוא לא מרחק גדול, של פערים ובדידות, אלא אזורים צרים יותר שבהם אנו מסוגלים לתת מענה והתייחסות מותאמת למה שמונח לפתחנו.
במקצוע שלנו, אנחנו אומרים שלהזדקן בכבוד זו הפריווילגיה הכי גדולה שיש. מי ייתן וכולנו נזכה לכך.
*כתבה ד"ר מיכל הרץ - מומחית לזקנה ודמנציה