בשלב ראשון
התקיים מעגל שיח עם הוותיקים בנוכחות צלילה רצין נוריאל, גרונטולוגית, ממובילות
המיזם באגודה, ובהשתתפות עובדות סוציאליות מעיריית חיפה. במהלך הפגישה למדנו מי
האנשים ומיפינו בעזרתם את הצרכים והרצונות שלהם. פתחנו ערוץ תקשורת בינינו
לוותיקים בלבד בקבוצת ווטס-אפ בה מועברים עדכונים ותזכורות לגבי הפעילויות והודעות
חשובות אחרות.
ההתנדבות שלי
היא בכפוף לאחראית המלונות מטעם עיריית חיפה, הסטודנטית נעמי גולדברג. לאחר המפגש
הראשוני ויחד עם נעמי ובעלות תפקידים נוספים בעירייה הכנו תוכנית מעשית בדגש על
ההיבט החברתי הכללי, כקבוצת מפונים, וגם בהיבט הפרטני, באמצעות ראיונות אישיים, כדי
לבדוק את הצרכים הפרטניים בתחום האישי, החברתי, הנפשי, ככל שעלו. השיחות האישיות עם הוותיקים המפונים נעשו בעזרת שאלון הערכת מצב פרטני
לאזרחים ותיקים במלונות המפונים שחובר ע"י האגודה.
ההיכרות
האישית, בניית האמון והמפתח לשינוי
בזכות ההיכרות
האישית, הבלתי אמצעית, גיליתי קבוצה הטרוגנית המורכבת מיוצאי מדינות חבר העמים לצד
אזרחים ותיקים אחרים. אנשים עם רצונות שונים וצרכים שונים, מה שהופך את העבודה
למעניינת ולמאתגרת. עם זאת גיליתי שיש בקרב המפונים הווי קבוצתי שכולל גם את
הצעירים, גיל הביניים והמבוגרים. לדוגמה יש כבר מסורת של חגיגות ימי הולדת,
התקיימו מסיבת גיוס, בר מצווה ועוד שמחות. כיף לראות שכולם משתתפים ואפשר להגדיר
אותם כמשפחה אחת גדולה. ובמשפחה, כמו במשפחה, יש לעיתים גם חיכוכים אך מתגברים
עליהם.
האתגרים
מבחינת מרחב
מחיה, המקום די צפוף. הלובי, שאינו גדול במיוחד, הפך למקום המפגש המרכזי ויש צורך
לקיים פעילות במקום קצת יותר אינטימי. במהלך הזמן עלו אצל חלקם צרכים רפואיים,
במקרים אלה סייעתי בחיבור עם גורמים רלוונטיים ברווחה בעיריית חיפה ובאמצעותה למתנדבים שיעזרו להם להגיע ממקום למקום. ממש עם
תחילת ההתנדבות נחשפתי לעובדת עיריית קריית שמונה ששמה רוית והיא מופקדת על ניהול
הקהילה מול המלון וגורמי החוץ ומשמשת עבור המפונים ככתובת. דרכה למדתי יותר מקרוב
על הצרכים ובתוספת התובנות שלה גיבשנו את הפתרונות המותאמים להם, לדוגמה באיזה
תחומים להוסיף חוגים, ופיצחנו את הדרך להניע אותם להשתתף בפעילויות. אתגר נוסף
עבורי היה מחסום השפה, לכן את הקשר עם האוכלוסייה דוברת הרוסית ביצעתי בעזרת
עובדת רווחה של עיריית חיפה, הגברת ויאולטה, דוברת הרוסית, שמתרגמת כל הודעה לקבוצה
באופן שוטף.
השותפים
לפרויקט – מעטפת חברתית ותרבותית
אני נמצא לפחות
פעם בשבוע במלון אך מדי יום מקיים שיחות טלפוניות עם אנשי הקשר ועם המפונים. כדי
שהמיזם יצליח חשוב לעבוד בשיתוף פעולה עם הגורמים המעורבים כדי לתת את המעטפת בכל
תחומי החיים. אני עובד מול עובדת סוציאלית מטעם עיריית חיפה שאחראית על התרבות
במלונות והיא בונה את התוכנית השבועית. כמו גם מול גורם מטעם הג'וינט, שדרכו
מגיעות פעילויות למשל: אימון גופני, חוגי אומנות למיניהם
והרצאות. נכון להיום הגענו לכ-5 פעילויות שבועיות מגוונות ואני מתכנן בהמשך יציאה
לטיולים בליווי מדריך.
מהצד של
הוותיקים: תלושים ומתמודדים
למרות שאנחנו
מנסים לסייע ולקיים עבור המפונים שגרה של פעילות בעלת ערך ומשמעות שתפיג את
בדידותם ותשפר את מצבם הבריאותי והנפשי, אי אפשר להתעלם מההרגשה של התלישות שהם
חווים. אחרי הכול, המצב הוא לא נורמלי, יום בהיר אחד הם פונו מהבית שלהם, המקום
הבטוח עבורם ונתלשו מהמשפחה ומהקהילה ומצאו את עצמם גרים בחדר במלון, בעיר אחרת.
מדובר באנשי קריית שמונה ותיקים שעברו מלחמות ואירועים ביטחוניים במהלך חייהם, אך
אף פעם לא פונו מבתיהם והמשבר הוא גדול.
אנחנו, כמו גם גופים התנדבותיים נוספים, מנסים לעזור להם לצלוח עד כמה שניתן את
התקופה הקשה.
הריחוק מהמשפחה
גם הוא מקשה עליהם, הילדים והנכדים של חלקם נמצאים בבתי מלון קרובים יחסית אך חלקם
רחוקים ונמצאים בבתי מלון באילת ובטבריה כך שקשה לילדים לעזור לפתור בעיות פרטניות
לדוגמה ללוות את ההורה לצרכים בריאותיים וכד'. כאמור, כאן אנחנו נכנסים לתמונה ומנסים
לסייע.
יותר מהכול – רוצים
לחזור הביתה
הקושי של
המפונים גדול ובעיקר חוסר הוודאות קשה מאוד. מאז שאני מלווה את הקבוצה שמתי לב
שבשיחות הפרטיות האישיות יש יותר פתיחות. לכן אני יוזם ומעודד איתם שיחות אישיות,
הם רוצים לשוחח, זקוקים להקשבה ומשתפים במצוקות שלהם ואם ביכולתי וביכולתו של שאר
הצוות שאיתי למצוא פתרונות למצוקות – אשרינו.
ראוי לציין שבשבוע האחרון התחלתי פעילות דומה
במלון סטורי השכן למלון מגדל וגם שם ניכר הצורך בתשומת לב אישית ומיוחדת
לאוכלוסייה הוותיקה.