כיבוד חוכמתם של הזקנים
באתי מבית דתי שבו כיבדנו את חוכמתו של הזקן והייתה לי זכות גדולה מאוד לפגוש ביורם עם הגישה המיוחדת ועם ההתעקשות המיוחדת שלו להתייחס לזקנים ברגישות, בחוכמה ובמיוחד לדאוג לרווחתם ולשלומם.
יורם גרם לכל הסובבים אותו להבין שלא משנה אם אתה בן 70, 80 או 90, אנחנו חייבים, כחברה, כרופאים וכמטפלים להתייחס אליך כאל 'צעיר' ולא לוותר עליך. הוא הצליח להדביק משפחה שלמה ואת כל סובביו בתשוקה המיוחדת שהייתה לו לחקור גם מחקרים קליניים וגם מחקרים חברתיים.
באחד הימים הוא סיפר לי על קיבוץ עירוני שהוא עוזר לפתוח בבית אבות בגילה. הוא עמד לפניי כחצי שעה ותיאר באהבה חסרת גבולות את העובדה שחייבים לשלב צעירים בתוך בתי אבות, ילדים, גני ילדים, כמו שעשה בתוכנית המדהימה "80 וארבע" בערוץ כאן 11.
רגישות ואהבה אין קץ
אני רוצה לספר על צד שפחות מכירים אצל יורם. היו פעמים שהתקשרתי אליו וסיפרתי לו על איש זקן וגלמוד בפריפריה והתייעצתי איתו לגביו, וללא כל היסוס הוא נכנס לרכב שלו ונסע לפגוש אותו בכל מקום, רחוק ככל שיהיה. יורם היה נוסע לפגוש את האנשים, לייעץ להם, לבדוק ולטפל ועשה זאת ללא בקשת שכר, מתוך אהבה גדולה וכבוד. כשהייתי שר הרווחה שאבתי ממנו הרבה רעיונות לגבי הטיפול – בשבילי הוא היה אורים ותומים בכל מה שקשור לגיל השלישי ולזקנים.
על השלכות הבדידות ועל התמיכה בזקנים המפונים
בתקופת הקורונה יורם היה בין הראשונים שהתריעו שהבדידות של הקשישים תהיה בעוכריהם ובעוכרינו. בראייה לאחור אני כל כך שמח שהקשיבו לו. עד היום אני פוגש מנהלי בתי אבות, שמספרים לי שיורם היה עבורם משענת באותה תקופה מורכבת וקשה.
עם פרוץ המלחמה, יומיים אחרי הטבח של השבעה באוקטובר, הגעתי למעלה החמישה, שם פגשתי קבוצה של בני הגיל השלישי. הם היו אובדי עצות, מצויים תחת ההלם הגדול של הפינוי, רובם הגדול היו ניצולי הטבח. אחרי כמה שעות הגיע יורם, שעבר בין האנשים והמשפחות, שוחח איתם ומאז הוא הקדיש שעות על גבי שעות ונסע בין קהילות המפונים בכל הארץ, להרצות, לייעץ, לכוון, לדבר עם עובדים ועובדות סוציאליים ולדאוג למרפאים ולמטפלים.
במשפחה
בשנים שבילינו יחד עם נשותינו נטע ונעמה, טיילנו בארץ ובחו"ל. בכל שנה בחרנו יעד ואליו נסענו. יורם היה מכין את התוכנית בדקדקנות עם התייחסות לכל הפרטים. הוא ידע איפה המסעדות המיוחדות, איפה נמצאים האנשים הכי מעניינים וגם כשהיינו בחו"ל, בנסיעות הארוכות – השיחות היו סביב הקשישים ועל המחקרים שהוא עשה. הוא חי את הדבר.
"בכל גיל יש חיוניות שצריך לגלות אותה"
אני חושב, בענווה גדולה, שיורם היה פורץ דרך. הוא קידם את עולם הרפואה וגם את החברה שלנו והנחיל לנו שהטיפול בקשישים הוא ערך עליון. עלינו לתת את הכבוד הראוי לקשישים, להקשיב לדברי החוכמה שלהם, לדאוג לטפח את סביבתם כדי שהם לא יהיו בודדים, להקשיב לכאבים שלהם, לבנות להם סדר יום שיש בו תזונה נכונה, חברותא, פעילות, מוזיקה, טיולים ולדבר איתם כל הזמן. הוא תמיד אמר ש"בכל גיל יש חיוניות שצריך לגלות אותה".
הפנס הערכי
כולנו טיפלנו בהורים שלנו, אבל אני חושב שמי שפגש את יורם ידע לטפל טוב יותר בהורים שלו. הוא הצליח להאיר דרכי טיפול ותכונות שרק הוא ידע להאיר עם הפנס הערכי שלו.
יורם ראה בכל מטופל את האדם שהוא ולכן היחס האישי וההתעניינות הכנה לשלומו היו חלק בלתי נפרד מהטיפול.
הוא היה בן יחיד להוריו ולפני שנתיים איבד את אביו. הטיפול באימו במסירות אין קץ ריגשה אותנו מאוד. על אף מצבה הבריאותי היה מתעקש בכל יום שישי לקחת אותה לבית קפה ולבלות ביחד. הוא היה בן לתפארת.
הטרגדיה קטפה אותו מאיתנו.
אנחנו נמשיך את דרכו.
יהיה זכרו ברוך.
|