במהלך שנת השבתון שלי, בסוף שנת 2018, טסתי לגונדר (האזור ממנו רוב היהודים הגיעו לארץ) שבאתיופיה ובמשך יותר משלושה חודשים חקרתי את מצבם של הזקנים באחת המדינות המרתקות והעניות ביותר בעולם. באתיופיה יש כ-5 מיליון זקנים שהם העניים ביותר בקרב האוכלוסייה הכללית.
האתגרים בטיפול בזקנים שם רבים, מלבד המחלות האופייניות לאזור הם סובלים, כמו בארצות יותר מפותחות כישראל, גם ממחלות כרוניות. אך למרות שהרופאים המקומיים ברמה מאוד גבוהה, כמו שלנו בישראל, הם מתקשים להעניק את הטיפול המיטבי בגלל שמערכת הבריאות אינה מתפקדת כראוי ובגלל חוסר בידע.
לדוגמה, אחת התפיסות של הרופאים שפגשתי היא שמחלות הזקנה מופיעות עם הזקנה, אנחנו לעומת זאת, בעולם המערבי, יודעים שזה לא המצב בהכרח. בגלל היעדר השקעה ברפואה מניעתית וחוסר טיפול במחלות כרוניות בגיל צעיר שעלולות להחמיר בזקנה יש עלייה בתחלואה, תמותה בגיל צעיר יחסית ותהליך ההזדקנות מהיר יותר ביחס למה שקורה בעולם.

אתגר נוסף שמאפיין את המקום קשור לשאלת האוטונומיה של החולה – מצד אחד היכולת של האדם להחליט על עצמו ומצד שני היכולת של הרופאים המטפלים ובני משפחתו לכבד את רצונותיו.
בשנים האחרונות עברנו בישראל כברת דרך בהתייחסות לסוגיית האוטונומיה של החולה, אך באתיופיה המצב ממש לא כך, אין הקשבה לרצונותיו של החולה מתוך התפיסה שהזקן לא יכול להחליט על עצמו, כך שלפעמים המשפחה מחליטה עבורו וחמור מכך יש מקרים שהרופאים מחליטים על הטיפול ללא התייחסות לחולה או למשפחתו כלל.
אני מקווה שכפי שבישראל אנחנו רואים את השינוי בתפיסות כחלק מתהליך ארוך טווח, כך השינוי יגיע גם למדינות אלה ככל שהחברה תתקדם ותתפתח.

לשתף את הידע ולסייע
האפשרות לשתף את הידע המקצועי חשוב מעין כמוהו. בתוך כך אני מרצה בארצות מתפתחות עוסק במחקר משותף עם הרופאים שם, מלמד בארץ מתמחים ורופאים המגיעים מחו"ל, הכול במטרה לקדם את הטיפול בזקנים ולהתגבר על האתגרים הייחודיים המאפיינים את החברות השונות.

הטיפול בזקנים בישראל ראוי להערכה
למרות האתגרים של החברה הישראלית הטיפול בזקנים פה ראוי להערכה גם מבחינה חברתית וגם מבחינה רפואית. אני בהחלט רואה את הכוס היותר מחצי מלאה, ישנם חוקים לרווחת הזקנים כמו חוק הסיעוד, תקציבים ממשלתיים, גופים ציבוריים כמו הביטוח הלאומי, קופות החולים, מוסדות לזקנים ועוד. התמיכה של המשפחה בזקן הסיעודי היא טובה, אולי בזכות זה שישראל היא מדינה מודרנית עם גישה מסורתית, וערך המשפחה הוא חשוב ביותר. יש לנו משאב שאסור לוותר עליו.
עם זאת אחד הדברים שצריך לשים בראש סדר העדיפות הלאומי הוא הכשרת סטודנטים ומתמחים (בכל המקצועות [חוץ כמובן מפדיאטריה!])  ולהגדיל את שעות ההכשרה שהם מקבלים בלאו הכי בשנות לימודיהם. לא מדובר בעלות נוספת, אלא בשינוי בסדר העדיפויות כדי שנוכל להתמודד עם האתגרים שילכו ויגדלו עם העלייה בתוחלת החיים.