"בראשית"
הוא בעיקרו אירוע לימודי שנמשך כשלושה ימים, אך הוא גם בעל משמעות חברתית, חווייתית
ויהודית. מדובר במפגש של יהודים בעלי רקע שונה, לרובם קשר דל ליהדות עם ידע מצומצם
ביסודות ובערכים היהודיים. יחד עם זאת, הם נמשכים למפגש היהודי הזה ושותים בצמא את
דברי המרצים. ההרצאות משלבות ידע כללי עם לימוד בתחום היהדות, כאשר הפעם הנושא
הכללי היה "פסח".
השבת היוותה
חוויה מיוחדת במינה. בערב שבת התכנסו כל המשתתפים בבית הכנסת שבעיר. בית כנסת
מפואר שנבנה בשנת 1898 ושופץ בשנת 2006.
באי הכנס מילאו את כל הספסלים והמעברים בבית הכנסת הזה שעומד שומם כמעט בכל ימות
השנה. התפילה המרגשת, בנוסח קרליבך, סחפה את המשתתפים בשירי קבלת שבת, בהתרוממות
רוח ובהתרגשות עצומה. היה מרנין את הלב לראות את כל הציבור הזה שההתרגשות נראית על
פניהם. חוויה דומה התקיימה עם צאת השבת, כאשר כל המשתתפים נערכים במעגל גדול,
חובקים איש את רעהו ומזמרים יחד את שירי ההבדלה.
חזרתי הביתה
והרהרתי ביני לביני. למה הם באים ל"בראשית"? ראיתי כיצד יהודים באים
מערים רחוקות ומתקבצים יחד, גברים ונשים, צעירים וזקנים, שומרי מצוות וכאלה
שרחוקים מכך, וכולם שרים ורוקדים יחדיו ושותים בצמא את הנאמר בשיעורים וחווים
בשמחה את טקסי השבת. כנראה שזה הניצוץ היהודי שבוער בליבם. למרות השוני והמרחק.
רוצים להרגיש שהם יהודים ולהיות יחד עם עוד יהודים, כי אחים אנחנו.